שלום חברים,
הגעתי עכשיו ל
חדר להשכרה רק על מנת לכתוב את מה שעבר עלי עם האמריקאי הזה.
קיבלתי פנייה באמצעות האימייל מגבר מקסים, אמריקאי, אשר הביעה רצונו העז לפגוש אותי.
התרשמתי מכתיבתו שהינו אדם תרבותי, אינטלגנטי ונענתי לפנייתו.
שלחתי לו את מספר הטלפון שלי והמתנתי.
כשהטלפון צלצל, זינקתי עליו. המטלפון היה מחזרי החדש, אמריקאי, נשוי, ,שחזר לגור בארצנו.
ביתו ה-30 מתגוררת עימו בביתו , בית מרווח שתי קומות ובנו זה עתה עזב את הבית.
הלו?
כן, ערב טוב, זה אני, הוא אומר באנגלית במבטא אמריקאי כבד.
אני שמחה שהתקשרת, אני אומרת.
וואאו, איזה יפה שאת, הוא אומר, ראיתי שוב את התמונות שלך. אני מרגיש שזהו, אנחנו נחיה ביחד.
אני אתגרש מאשתי ואנחנו נתחתן.
אני.. ליבי החסיר פעימה. כבר? רגע! אני נשואה! שכחת, אידיוט!!!
מלבד זאת, טרם נפגשנו.
והוא ממשיך לדבר... יש לי הרגשה טובה שבינינו תהיה אהבה גדולה. את בדיוק האשה שחיפשתי.
קבענו להיפגש בפינה חמה - ב
חדר להשכרה לפי שעות אצל מאיר.
אמרתי לו את השעה ושלחתי לו באימייל מסלול והכוונה לאחר תאום עם מאיר.
בשעה היעודה אני שומעת רעשים כאילו מישהו גורר רגלייים, עד שנפתחה הדלת ולפני עמד במלוא הדרו האמריקאי שלי החדש.
בצעדים כושלים הוא הגיע למיטה והתיישב.
מביט בי בעינייים בוערות וידיו מושטות לעברי כמי שרוצה לעטוף אותי בחיבוק.
בעודו מנסה, השמיע קול "אוי" ושמט את ידיו.
מה קרה? שאלתי.
והנה מה שסיפר לי האיש:
בעברו היה שוטר בניו-יורק, לאחר מכן חייל במארינס בחיל הים וגם הספיק להיות מתאגרף.
במהלך חיו נסדקו צלעותיו, אפו נשבר, רגליו נשברו, אבל, הוא בסדר ויש לו דלקת פרקים כרונית קלה שמקשה עליו ללכת.
הוא חגור חגורת בטן.
התחתן פעם שניה לפני חמש שנים. נישואיו היו התגלמות האושר לזמן מה אולם, האושר התפוגג.
מאז חווה 2 מאהבות.שתיהן פגעו בו קשות.
הוא נוצל על ידי שתיהן. אחת מהם הוא הפתיע עם גבר אחר והשניה פשוט השתמשה בו לכל מיני מטלות לא נעימות ולכשסיים את מטלותיו היא שלחה אליו מיסרון שאמר "זה נגמר".
אבל אני, אני נשמעת בדיוק כאשה האידיאלית שהוא חיפש כל חייו.
כבדרך אגב הוא ציין בפני שהוא סובל מדלקת פרקים זמן רב וואני לא ייחסתי לזה חשיבות רבה, מאחר וזה צוין כבדרך אגב. לא שאלתי במה זה מתבטא (טיפשה).
במהלך השיחה הוא חזר על המשפט "אני כל כך בודד", אין לי אף אחד. בתי כל הזמן אומרת "אתה זקן ונכה אבא, מי צריך אותך".
היו לי מחשבות אובדניות כשסיפרתי לביתי היא ענתה "אתה רוצה להתאבד, בבקשה, רק עשה זאת בחוץ כדי לא ללכלך את הבית."
עם בני אני לא בקשר.אחותי בארה"ב והיא כלבה לא קטנה.
ואני כל כך לבד ורוצה בכל מאודי למצוא בת זוג לגור איתה ולהיות איתה.
ביקשתי ממנו ללכת להתקלח ואז ראיתי לחרדתי שהוא בקושי זז, כפוף וגורר את עצמו.
לפתע פנה אלי ואמר: תעזרי לי להכנס למקלחת...
הבנתי שזה אינו אביר חלומותי ואני צריכה לעוף מכאן מהר.
אמרתי לו שנוותר על המקלחת לעת עתה.
שאלתי לגבי תחביבים והוא ענה שהוא אוהב אמנות, תיאטרון וספרות.
ואז, כשהוא נשמע עלוב ונואש הוא סיפר לי שיש לו למחרת ארוע עם חברים חנוכת בית והוא אינו רוצה ללכת לבד (אשתו מתנערת לחלוטין ממנו) ומבקש ממני ללכת עימו מאחר ושם כולם זוגות והוא מרגיש אומלל ללכת לבד.
הבטחתי לו שאלך איתו, ריחמתי עליו.
השכרתי
חדר לשעתיים לשעתיים של כיף ועונג עם שכרון חושים ומה קיבלתי?
בווווו גדול בפנים.
סיימתי את הפגישה בזריזות.
איך?
ציינתי בפניו שעלי להתקשר הביתה לשניה.
לקחתי את הטלפון של העבודה ושלחתי מסרון לטלפון שלי הפרטי.
הטלפון צייץ וביקשתי סליחה, קראתי (כביכול) את ההודעהואמרתי:
"מצטערת, אני חייבת לזוז"
למזלי, הבחור לא קורא עברית.
אולם ליבי רחום וחנון ותחנוניו שאלך עימו למחר לארוע גרמו לי להבטיח שאכן אעשה זאת.
וכך, עטורה במחמאות לרוב קבענו להיפגש באותו יום, מיד לאחר סיום עבודתו .
לבשתי מכנסיי ג'ינס, חולצה שחורה וג'קט אדום,
כשהוא הגיע, נכנסתי לרכב, ומיד החל שפך המחמאות" איזה אשה יפה את, איזה גוף מדליק יש לך, אני הבנאדם הכי בר מזל שבעולם.
כל כך התגעגעתי אלייך, איזה אשה מדהימה את, את האשה של חיי, וכן הלאה וכן הלאה...התחלתי קצת להכחיל מחוסר אויר אבל שתקתי. קיוויתי שייפסק באיזהו שלב.
היגענו לבית הקפה, אני יצאתי מהרכב וצפיתי בו מנסה להוציא את גופו המגודל מהרכב. התפתלות עזה לימין, פיתול לשמאל, קולות של "או..." ו-"אייי" והנה הוא הצליח להשתחל לו החוצה, בקושי רב, כשפניו מעוותות מכאב.
הוא נעמד כפוף כשהוא נשען על הרכב כשעל פניו אני רואה את הכאב העז שהוא שרוי בו.
מה קרה? אני שואלת. הגב כואב לי הוא אומר, אוקי,בואי נלך. הוא מתחיל לצעוד ואני רואה שהוא צועד כפוף, בכבדות ולאט מאד.
נבהלתי אבל שמרתי על ארשת פנים נעימה.
ישבנו.
הוא מיד החל לספר לי בשנית, באריכות רבה, על מעלליו כשוטר על המארבים, התקיפות, הפציעות, ואל אהבתו הגדולה שהיתה לו לאשתו.
ואני, מהמהמת "אהה" במקומו הנכונים ותוהה למה הכנסתי את עצמי.
הוא כל הזמן מביט בי, בעיניים מלאות לחלוחית ופיו מפיק מחמאות באנגלית צחה, וכל מחמאה חמה ולוהטת יותר מהוקדמת עובדה שגורמת לי לתחילת תחושת חנק ופחד מתחיל לזחול על עמוד השדרה שלי.
אנחנו נזדקן ביחד את ואני. זהו, אנחנו זוג. אני לא עונה וחשה חרדה.
לא חולפות כמה דקות והוא מכריז "אני אוהב אותך" אני כל כך רוצה אותך. אני אשמור עלייך בפני כל העולם.
לא אתן לאף אחד לעשות לך רע. אנחנו נגור ביחד בביתך כי ביתי לא מרשה לאף אשה אחרת לגור בבית ולישון במיטה של אמא שלה.
פערתי פה גדול ואמרתי: מה אתה? בן שנה? זה ביתך והחוקים הם שלך, והאחריות לחייך היא שלך! אין לך פה?
אם לא מוצא חן בעיניה היא יכולה לשכור לעצמה דירה במקום אחר.
לא, הוא עונה, היא חוסכת כסף. אני לא יכול.
אנחנו נגור אצלך.
אידיוט, אני נשואה, יש לי בעל וילדים ואין לי כל כוונה להיפרד מאף אחד מהם.
הפחד הפך חזק בצורה ומטרידה יותר.
יש לי חברים רבים, 2 רופאים ידועים, ידידה שהיא אחות ובכלל כולם אוהבים אותי ויש לי חברים על רמה.
הוא מספר לי על מקרה שהוא שבר לגבר את אפו מאחר והגבר הנ"ל הציק לבתו וכמה ארועים נוספים של אלימות מצידו עקב מריבת עסקים עם ישראלי שהונה אותו.
התחלתי לזוז בכיסא בחוסר נוחות והגעתי מהר מאד למסקנה שהגבר הזה עם פיוז מאד קצר, אובססי, ואלים.
שוחחנו על מה שאנו אוהבים לעשות ואני ציינתי שאני אוהבת ללכת לרקוד כל יום ששי. מיד הוא התנדב ללכת איתי. אני סרבתי והוא נעלב.
שאלתי למה אתה נעלב, אתה לא רוקד לכן אין טעם שתבוא אתה תשתעמם.
והוא עונה לי "מה, אני לא מספיק טוב ללכת איתך לרקוד"?
לא קשור לענין אמרתי. חבל שתגיע כי אתה אינך רוקד ואתה תשתעמם. מלבד זאת, זו הפגישה הראשונה בינינו, תן לדברים לזרום ונראה להיכן יובילו אותנו הארועים (כשאני בליבי יודעת בוודאות כואבת ששפעם ראשונה עשיתי שגיאה קשה ולעולם הוא לא יראה אותי בשנית.)
המשכנו בשיחה, הזמנתי אוכל ושתיה בהתאם לבקשתו, אבל במוחי כבר התגבשה ההחלטה שזה מפחיד מידי.
לאחר כשלוש שעות של ישיבה במקום, קמתי בעודי אומרת שאני חייבת לקום ובכלל כדאי שניסע הביתה.
אני קמה, והוא, מנסה לקום וממש קשה לו. כשפניו מעוותות הוא נאחז בשולחן, עומד כששתי ידיו על השולחן ומנסה להזדקף ולא יכול.
למזלנו הרכב היה קרוב וכך, כשהוא מקופל כולו הגענו לרכב.
המחשבה שלי היתה איך אני יוצאת מזה?
האיש נכה, מוגבל, זקוק למטפלת, בנוסף הינו אובססי ואלים.
מה, השתגעתי? מה אני עושה כאן?
מה עושים?
אני חייבת לחזור הביתה, אני אומרת לו בטון תקיף והוא מסכים.
נוסעים והוא חוזר לספר לי על מעלליו כשוטר, לזה הוא שבר רגליים, ולזה ידיים, וכשהוא אוהב הוא מגונן על האנשים שהוא אוהב.
הגענו לחדרים להשכרה לפי שעות (לא רציתי שידע היכן אני גרה) וביקשתי שיוריד אותי. בדרך, התקשרתי למאיר וביקשתי שיהיה במקום לקבל את פני.
האמריקאי יוצא מרכב. כששאלתי למה, הוא ענה: את גרה כאן? כאן את ישנה?
כן, עניתי, בעלי צריך להגיע לכאן. הוא שלח לי הודעה.
והוא אומר: נראה לך שאני אתן לך לעלות לבד? ואם יש שם מישהו?
נחרדתי, אין צורך אני אומרת, אני רגילה, וגם השעה לא היתה מאוחרת היה 10 בלילה.
ואז, היה קטע שפשוט הצחיק אותי.
התשרתי למאיר והשארתי את הטלפון פתוח כדי שהוא ישמע אותי.
עלינו במדרגות כשהוא לא מניח לי לעלות ראשונה. הוא פותח את הדלת, ובפוזה של בלש משטרה, הוא עורך סקירה בחדר להשכרה, על מנת לבדוק שאיון גורמים עוינים שחדרו לחדר הדיסקרטי שלי וממתינים לי .
אני מתבוננת בו, וחושבת לעצמי "את בסרט"....
לאחר הבדיקה, הוא מסתובב אלי ואומר בכובד ראש" זה בסדר, השטח נקי, את יכולה להיכנס".
אמרתי תודה והשתדלתי להבליע את החיוכים שהתפרצו לי בין הרווחים בשיני.
לאחר שהודתי לו הייתי בטוחה שהוא פונה לדרכו ונוסע לביתו אבל... לא! הוא פוסע אחרי ונכנס פנימה.
הוא שואל: אני יכול לשבת רגע לנוח?
לא, אמרתי בתוקף. אתה הולך עכשיו. מיד בעלי ייכנס.
הזזתי אותו בתקיפות לכיוון הדלת (מאיר עדיין על הקו מקשיב) וברכתי אותו בבריאות איתנה.
תתקשרי אלי? הוא שואל.
לא!!! עניתי בהחלט לא!!!
לא מתאים.
כל טוב לך וסגרתי את הדלת.
לקחתי את הטלפון וביקשתי ממאיר להביא לי בקבוק בירה וישבתי לשתות איתו כדי להרגע לפני שאני לוקחת מונית הביתה.
מה למדתי?
לא להענות לפניות מאנשים שאינני מכירה, לעולם!!!
מזל שיש לי את החדרים להשכרה!
תודה מאיר.
 |
חדר להשכרה לפי שעות
מומלץ בחום |
