יום שני, 29 באוקטובר 2012

אני היפה והוא החנון איזה עונג...


שלום חברים,
מלכה 1001,
חדרים להשכרה לפי שעה בפתח תקוה, זה המקום שלי למעט שלווה, שקט, ופינוקים!

כרגיל, אני בפיגור של כל המטלות שלי, כולל כתיבה בבלוג. מה לעשות והזמן שלי מוקצב והעיסוקים שלי רבים.
ברחתי לחדר להשכרה שלי , רק על מנת לסיים את הפוסט הזה .
מלבד זאת, כשאני נמצאת כאן בחדר האינטימי הזה, עוצמת עיניים, כל התמונות מול עיני ומה שנותר לי זה רק להקליד.

תזכורת מהפוסט האחרון:
אני עומדת, עם ידיים שמוטות לצדדי, כמו בובה סמרטוטית, והחנון רוחץ אותי כפי שרוחצים ילדה קטנה.
חופף את שערי, ומסבן את גופי, נקבים נקבים...
המשך יבוא, אני חייבת ללכת.

כשניסיתי לגעת בו, הרים החנון את קולו ואמר לי במשובה: את לא עושה מאומה. אני השולט, הבנת?
בסדר, בסדר, עניתי. לא מזיזה איבר.
ידיו חדרו לכל פינה אפשרית, ברכות מעוררת השתוממות, ואני עמדתי, כשהוא אוחז בי ביד אחד, וידו השניה טמונה אי שם בתוכי, בודקת , מלטפת ומענגת.
בשלב כלשהו הוא סגר את המים, עטף אותי במגבת והורה לי לשכב על המיטה.
ציתתי מיד.
על הבטן בבקשה, הוא אומר.
כן המפקד, לחשתי. (מצא חן בעיני)
הוציא מתיקו שמן עיסוי ריחני, בדיוק הסוג שאני משתמשת בו.(מסתבר שהוא שאל את בעלי איזה שמן עיסוי לקנות לאשתו מתנה ובעלי המליץ על השמן שלי)
לעצום עיניים בבקשה, פוקד עלי החנון.
עצמתי עיניים.
הוא התיישב על קצה המיטה, טיפטף על ידיו שמן והחל לעסות את כפות רגלי בעדינות שלא ידעתי שקיימת בו.
כל אצבע קיבלה ליטופים, סיבוביים מכל צד במהלך דקות ארוכות.
אצבע אחר אצבע, וכשסיים את כל חמשת האצבעות, בשתי הרגליים, עלה מעלה לשוקיים, כשידיו משומנות.
בתחילה בתנועות רכות, לאחר מכן עבר לתנועות יותר עמוקות, ואני... עם עיניים עצומות שרועה על המגבת הענקית שהוא הביא עימו.
ניסיתי להתנגד לתחושת הסימום שהחלה לרחף בראשי והחום הנעים שהציף את גופי, אבל ללא הועיל.
הרגשתי שאני שוקעת לאט לאט, לתוך מצע של עננים ומרחפת עליהם בערסול נעים.
ניסיתי להרים יד אבל ידי הפכה להיות כבדה ולא הצלחתי..
החנון שם לב ולחש "לא לזוז"!
החלטתי לשחות עם הזרם ונתתי לעצמי את החופש פשוט להנות.
מה שהפתיע אותי בכל זה שלא התעוררו בי השדים שרצו מין.
נהפוך הוא!
רגיעה מוחלטת של הגוף והנשמה, כאילו אף אחד לא קיים ורק אני מרחפת לי בשמיים, מעל כולם, בתוך ערסל מרופד ולא רוצה שייגמר לעולם.
אני בושה ונכלמת להודות שנרדמתי!
ישנתי שינה עמוקה כנראה, כי התעוררתי לצלצול הטלפון ועל הקו היה מאיר.
מה קורה חמודה? הוא אומר לי.
עברו שעתיים. אני צריך את החדר.
זינקתי מיד, וראיתי שהחנון לא נמצא, ובפתק שהיה מונח לידי היה כתוב:
"אפס - אפס", כלומר, לא חייב לך מאומה!
הצחוק שפרץ מגרוני היה ענק!
התלבשתי מהר, וטסתי החוצה כשבדרך אני מזמינה מונית.
ירדתי מהמונית רחוב לפני הבית ורצתי הביתה על מנת שאגיע מזיעה.
במהלך הריצה בדקתי את הטלפון שלי וגיליתי מסרון מהחנון בזו הלשון:
אני בבית, נפרדנו כי את רצית ללכת יותר ממני ולא היה לי כוח. נא למחוק. אצלי זה מחוק.
יפה, חכם מצידו!.
מחקתי את ההודעה ונכנסתי הביתה כשאני מזיעה כולי.
בעלי עדיין לא הגיע כך שרווח לי.
נכנסתי להתקלח וישבתי להמתין לבעלי.
מאחר וידעתי היכן הוא היה ועם מי, החלטתי להתנפל עליו ברגע שיגיע ולראות אם הוא יצליח לתפקד.
אני בטוחה שלא... אבל נראה.
בדרך כלל האיש שלי מאה אחוז בסדר בקטע הזה אבל בוודאי הבוסית שלו שתתה לו את כל המיץ.
מה יש? קצת להתעלל בו?
לא מגיע לי?
בינתיים חשבתי שמגיע למאיר "כל הכבוד".
אני יודעת שבעלי היה באחד החדרים, אבל לא נפגשנו, הוא לא ראה אותי ואני לא ראיתי אותו,
למרות שהיינו באותו מקום!
כל הכבוד מאיר!
חדרים לפי שעה, באמת דיסקרטיים!


תגובה 1:

תודה עבור תגובתך.