שלום חברים,
מלכה 1001
 |
| חדר לפי שעות |
אני שוב כאן, לשעה קלה בחדרים להשכרה כדי להמשיך את הסיפור. בעלי הלאים את המחשב שלי סופית.
אז כמו תמיד, השכרתי חדר לשעתיים, והנה החלק הרביעי בסיפור.
תזכורת מהפוסט האחרון:
האח הגדול נשכב לידי עם עיניים עצומות.
גם אני נשכבתי בעיניים עצומות וחשבתי מה לעשות עכשיו, כדי לסיים את הפגישה ברוח טובה ולצאתמהחדר.
החלטתי שקודם כל, אשחרר אותו מהמטען החורג שהצטבר באשכיו.
המשך:
מרחתי את ידי בקרם בשפע, אחזתי בקרנו עם שתי הידיים, כשאני מוסיפה למתכון גם את הפה,
ובכמה משיחות ולקיקות,, יצא נתז גדול שהפתיע אפילו אותו!
(מענין כמה זמן הוא צבר את המטען הזה)
תודה לאל שזה נגמר חשבתי לעצמי.
זה היה מדהים, הוא אומר לי, מה שעשית עם הידיים והפה.
מה? באמת? נהנתי? שאלתי בחיוך.
אומר לי הבחור: את לא רואה? את יודעת כמה זמן לא גמרתי?
אני שמחה, אמרתי והתכוונתי לזה.
רחמי נכמרו עליו.
מספר לי האח הגדול, שהוא צילם את אברו במצב זקור, הגדיל את התמונה והיא תלויה אצלו בסלון.
כולם חושבים שזהו מגדל מים באיזור שכוח אל באפריקה.
רק הוא יודע מה זה ובכל פעם שמישהו מתפעל מהצילום הוא לא מפסיק לחייך.
נשאלתי על ידו אם אני מעוניינת לקבל את הצילום במייל, או שהוא יביא לי תמונה ממוסגרת..
השבתי בשלילה והבחור הופתע.
למה? זה קטע מצחיק איך שאנשים מנסים לזהות באיזה איזור בעולם נמצא המגדל הזה ובכל פעם מחדש
אני מתאפק לו לומר להם שהוא כאן, לידם, בין הרגליים שלי.
אין צורך, אמרתי. הבית שלי מלא בציורים. אין ליימקום.
פניו נחמצו והוא נראה כמו מישהו שאכל לימון.
הבטתי על "האח הגדול", שהצטמק משהו, והיה שמוט שם על המיטה.
בואי ננוח הוא אומר לי, ונעשה עוד סיבוב. מה את אומרת?
או, לא! עניתי.
למה? הוא שואל. לא נהנת?
עניתי: נהנתי לגרום לך עונג כי לא רציתי שתצא מכאן מתוסכל.
אבל אני, ממש לא נהנתי מאור-גז-מה עם כל מה שמתלווה אליה.
תשובתו היתה:
רגע, יש לנו עדיין את חדר האירוח ועדיין לא סיימנו,
בואי, תשכבי על המיטה, ואני אעשה לך טוב, כמו שעשית לי,
לא, תודה, אין צורך, סרבתי בנימוס.
נגמר לנו הזמן ואנחנו חייבים לצאת מהחדר להשכרה בזמן הנקוב,
מעבר לכך, לא נראה לי שיש מקום להמשך הקשר בינינו.
אני מאחלת לך כל טוב ובהצלחה במציאת בת זוג שתתאים לך.
תמיד תוכל להשכיר חדר לשעתיים שלוש.
קמתי והלכתי למקלחת כשהוא נשאר על המיטה.
כשהייתי במקלחת, שמעתי רחשים, הצצתי וראיתי שהאח הגדול התלבש, ופסע לעבר הדלת מבלי לומר לי שלום.
אח גדול,
אני יודעת שתקרא את הפוסט הזה כי הגעת אלי, באמצעות הבלוג.
אמרת לי שאתה קורא את כל מה שאני כותבת ואני מאמינה שאכן זה כך...
(אני בטוחה שהסקרנות בוערת בעצמותך לקרוא מה כתבתי עליך)
אני רואה אותך רץ למחשב, נכנס לבלוג, ומחפש לקרוא מה כתבתי.
מצטערת שלקח לי הרבה זמן.
אבל הנה, הגעתי, כתבתי כל מה שהיה לי. אני מקווה שאספיק לסיים את תאור הפגישה שלנו.
אתה מחייך? או זועף?
מה שבטוח, אתה סקרן!
אל דאגה, לא חשפתי ולא אחשוף, מאומה שיכול להצביע על זהותך, לעולם.
אז הנה זה בא, הקטע הבא הינו אליך:
לא יפה! נו! נו! נו! ככה מתנהגים?
למה לא אמרת לי שלום?
אני דאגתי להשכיר חדר, דאגתי גם לתשלום (יפה מצידך שהחזרת לי את הכסף)
ממש ג'נטלמן (ולא קמצן) ואני לא כותבת זאת בסרקסטיות.
אתה ג'נטלמן אמיתי.
אבל..לא מנומס לעזוב חדר שמשכירים ביחד, ללא ברכת שלום.
לא עלבתי בך, לא התייחסתי אליך רע, נהפוך הוא...
נעלבת שלא רציתי את צילום האיבר שלך?
אני נשואה, עם בית וילדים.
יש לנו תמונות על הקירות שבחרנו בצוותא, בעלי ואני.
לא מתאים לי להסתבך בגלל תמונה, מצחיקה ככל שתהיה.
אני חושבת שמגיע מייל של "התנצלות" ולו רק עקב "השרות" שקיבלת ממני.
אגב,קיבלתי כאבי צוואר בשעת המעשה, אבל לא התלוננתי, המשכתי עד הסוף.
רוצה לדעת למה סרבתי להמשיך בקשר?
אומר לך.
היה חסך בליטופים, נישוקים, רוך וחום.
המעשה כולו היה דומה למבצע כלשהו שזקוק לתכנון מוקדם ולמילות קוד.
אני לא בנויה לזה וגם לא נהנתי מכך.
אני זקוקה לליטופים, לצמרמורות של חום, עיסוי בעור הקרקפת, ליטוף הפנים, עיסוי הגב,
נשיקות קטנות וחמות באיזורים רגישים, בליווי ידיים שיודעות לגעת, זה מה שאני צריכה
כדי להגיע לאותם תחושות מרוממות נפש ומחממות את הלב.
כל טוב לך ובהצלחה.
אני אחזור אל החדר, בקרוב ואני אפילו יודעת עם מי.
נ.ב.
בעלי פוטר מהעבודה.
כל הכבוד, תמשיכי לספר את האמת.
השבמחקזה אני, האח הגדול.
אני לא כועס ואני גם לא אתנצל.