יום רביעי, 25 בינואר 2012

"האח הגדול" בחדרים להשכרה - חלק רביעי


שלום חברים,
מלכה 1001
חדר לפי שעות

אני שוב כאן, לשעה קלה בחדרים להשכרה כדי להמשיך את הסיפור. בעלי הלאים את המחשב שלי סופית.  
אז כמו תמיד, השכרתי חדר לשעתיים, והנה החלק הרביעי בסיפור.


תזכורת מהפוסט האחרון:
האח הגדול נשכב לידי עם עיניים עצומות.
גם אני נשכבתי בעיניים עצומות וחשבתי מה לעשות עכשיו, כדי לסיים את הפגישה ברוח טובה ולצאתמהחדר.
החלטתי שקודם כל, אשחרר אותו מהמטען החורג שהצטבר באשכיו.
המשך:
מרחתי את ידי בקרם בשפע, אחזתי בקרנו עם שתי הידיים, כשאני מוסיפה למתכון גם את הפה,
ובכמה משיחות ולקיקות,, יצא נתז גדול שהפתיע אפילו אותו!
(מענין כמה זמן הוא צבר את המטען הזה)
תודה לאל שזה נגמר חשבתי לעצמי.
 
 זה היה מדהים, הוא אומר לי, מה שעשית עם הידיים והפה.
מה? באמת? נהנתי? שאלתי בחיוך.
אומר לי הבחור: את לא רואה? את יודעת כמה זמן לא גמרתי?
אני שמחה, אמרתי והתכוונתי לזה.
רחמי נכמרו עליו.
 
מספר לי האח הגדול, שהוא צילם את אברו במצב זקור, הגדיל את התמונה והיא תלויה אצלו בסלון.
כולם חושבים שזהו מגדל מים באיזור שכוח אל באפריקה.
רק הוא יודע מה זה ובכל פעם שמישהו מתפעל מהצילום הוא לא מפסיק לחייך.
נשאלתי על ידו אם אני מעוניינת לקבל את הצילום במייל, או שהוא יביא לי תמונה ממוסגרת..
השבתי בשלילה והבחור הופתע.
 
למה? זה קטע מצחיק איך שאנשים מנסים לזהות באיזה איזור בעולם נמצא המגדל הזה ובכל פעם מחדש
אני מתאפק לו לומר להם שהוא כאן, לידם, בין הרגליים שלי.
אין צורך, אמרתי. הבית שלי מלא בציורים. אין ליימקום.
פניו נחמצו והוא נראה כמו מישהו שאכל לימון.
 
הבטתי על "האח הגדול", שהצטמק משהו, והיה שמוט שם על המיטה.
בואי ננוח הוא אומר לי, ונעשה עוד סיבוב. מה את אומרת?
או, לא! עניתי.
למה? הוא שואל. לא נהנת?
 
עניתי: נהנתי לגרום לך עונג כי לא רציתי שתצא מכאן מתוסכל.
אבל אני, ממש לא נהנתי מאור-גז-מה עם כל מה שמתלווה אליה.
 
תשובתו היתה:
 רגע, יש לנו עדיין את חדר האירוח ועדיין לא סיימנו,
בואי, תשכבי על המיטה, ואני אעשה לך טוב, כמו שעשית לי, 
 
לא, תודה, אין צורך, סרבתי בנימוס.
נגמר לנו הזמן ואנחנו חייבים לצאת מהחדר להשכרה בזמן הנקוב,
מעבר לכך, לא נראה לי שיש מקום להמשך הקשר בינינו.
אני  מאחלת לך כל טוב ובהצלחה במציאת בת זוג שתתאים לך.
תמיד תוכל להשכיר חדר לשעתיים שלוש.
קמתי והלכתי למקלחת כשהוא נשאר על המיטה.
 
כשהייתי במקלחת, שמעתי רחשים, הצצתי וראיתי שהאח הגדול התלבש, ופסע לעבר הדלת מבלי לומר לי שלום.
 
אח גדול,
אני יודעת שתקרא את הפוסט הזה כי הגעת אלי, באמצעות הבלוג.
אמרת לי שאתה קורא את כל מה שאני כותבת ואני מאמינה שאכן זה כך...
(אני בטוחה שהסקרנות בוערת בעצמותך לקרוא מה כתבתי עליך)
אני רואה אותך רץ למחשב, נכנס לבלוג, ומחפש לקרוא מה כתבתי.
מצטערת שלקח לי הרבה זמן.
אבל הנה, הגעתי, כתבתי כל מה שהיה לי. אני מקווה שאספיק לסיים את תאור הפגישה שלנו.
אתה מחייך? או זועף?
מה שבטוח, אתה סקרן!
אל דאגה, לא חשפתי ולא אחשוף, מאומה שיכול להצביע על זהותך, לעולם.
 
אז הנה זה בא, הקטע הבא הינו אליך:
 
לא יפה! נו! נו! נו! ככה מתנהגים?
למה לא אמרת לי שלום?
אני דאגתי להשכיר חדר, דאגתי גם לתשלום (יפה מצידך שהחזרת לי את הכסף)
ממש ג'נטלמן (ולא קמצן) ואני לא כותבת זאת בסרקסטיות.
אתה ג'נטלמן אמיתי.
אבל..לא מנומס לעזוב חדר שמשכירים ביחד, ללא ברכת שלום.
לא עלבתי בך, לא התייחסתי אליך רע, נהפוך הוא...
נעלבת שלא רציתי את צילום האיבר שלך?
אני נשואה, עם בית וילדים.
יש לנו תמונות על הקירות שבחרנו בצוותא, בעלי ואני.
לא מתאים לי להסתבך בגלל תמונה, מצחיקה ככל שתהיה.
 
אני חושבת שמגיע מייל של "התנצלות" ולו רק עקב "השרות" שקיבלת ממני.
אגב,קיבלתי כאבי צוואר בשעת המעשה, אבל לא התלוננתי, המשכתי עד הסוף.
 
רוצה לדעת למה סרבתי להמשיך בקשר?
אומר לך.
היה חסך בליטופים, נישוקים, רוך וחום.
המעשה כולו היה דומה למבצע כלשהו שזקוק לתכנון מוקדם ולמילות קוד.
אני לא בנויה לזה וגם לא נהנתי מכך.
אני זקוקה לליטופים, לצמרמורות של חום, עיסוי בעור הקרקפת, ליטוף הפנים, עיסוי הגב,
נשיקות קטנות וחמות באיזורים רגישים, בליווי ידיים שיודעות לגעת, זה מה שאני צריכה
כדי להגיע לאותם תחושות מרוממות נפש ומחממות את הלב.
כל טוב לך ובהצלחה.

סיימתי את הפרק הזה ואני יוצאת מהחדרים להשכרה בדרך הביתה. . 
אני אחזור אל החדר, בקרוב ואני אפילו יודעת עם מי.

נ.ב.
בעלי פוטר מהעבודה.

יום רביעי, 18 בינואר 2012

"האח הגדול" בחדרים להשכרה - חלק שלישי


שלום חברים,
מלכה 1001

סוף סוף, הצלחתי לברוח לחדרים להשכרה כדי להמשיך את הסיפור. בעלי התחיל להשתמש במחשב שלי בבית, כך שאני לא יכולה לכתוב מהבית.
בעבודה, פשוט אין לי זמן.
אז כמו תמיד, השכרתי חדר לשעתיים, והנה החלק השלישי בסיפור. (בהזדמנות זו,גם אעשה מסאז' על כורסת השיאצו).

תזכורת מהפוסט האחרון:
לשנייה נבהלתי, ואמרתי: תגיד, זה אמיתי?
הוא צוחק, תגעי ותראי...
נגעתי בעדינות והאח הגדול הזדקף לכל אורכו וקוטרו ואני התיישבתי על המיטה כשאני בשוק!

המשך:
דבר כזה עוד לא ראיתי, אצל גברים, אני מתכוונת!
אצל חיות, כן!
"האח הגדול" אכן היה גדל ממדים, עם קוטר בלתי אפשרי.(לא יכולתי להקיף אותו באצבעות יד אחת)
 
הצלחתי להוציא מפי הברות ואמרתי: מה זה? מפחיד אמיתי!.
את זה אני אמורה להכניס אל תוכי? איך? זה בלתי אפשרי!
 
הבחור שתק לשניה, הביט בי ואמר: עכשיו את מבינה למה התכוונתי שאמרתי שאצלי יש "פיצויי יתר"...
אני בבעיה עם כל אשה.
עדיין לא פגשתי אשה שאיתה אני יכול לקיים יחסי מין, עד הסוף!
אז איך? שאלתי, איך אתה מקיים יחסים עם אשה? אשתך? חברה? מאהבת לשעה?
 
בואי, הוא אומר ברוך. תהיי סבלנית איתי ואני אראה לך.
את מוכנה לנסות?
 
הנהנתי בראשי, והלב.. התחיל לפעום בפעימות מהירות.
קצת פחדתי אבל, החלטתי לזרום...
 
קחי, הוא אומר, ומגיש לי כוס בירה. נשתה כוס בירה לפני שאנחנו מתחילים.
 
הרגשתי כאילו אני מצויה בפרוייקט מדעי כלשהו ולא בסיטואציה מינית.
הריגושים התעופפו להם, מה שנותר זו הסקרנות וקצת חשש ממה שהולך לקרות.
(הזכרתי לעצמי ש- 101 זה לאמבולנס אם אצטרך, חס וחלילה).
 
פטפטנו קצת על עניני היום כשאנו לוגמים בירה בעודנו ישובים על המיטה.
כשסיימנו לשתות, הוא השכיב אותי בעדינות , לא לפני שהניח כרית מתחת לראשי.
האח הגדול התקרב אלי, לקח את שתי רגלי והניח אותם על כתפיו (מזל שאני גמישה).
פעימות הלב שלי הלכו ותכפו כשראיתי אותו מתקרב אלי עם איבר שלוף, זקור ומוכן לכניסה לקודש קודשי.
אני מביטה ב"אח הגדול" ולא מאמינה שזה באמת קורה.

ראיתי אותו משמן את אברו בקרם, על מנת להקל על החדירה 
(כי אני, התייבשתי לחלוטין והוא ידע זאת באמצעות בדיקה עם אצבעו).
עצמתי את עיני ואמרתי: לאט, לאט, לאט...
 
הוא ענה לי: תגידי מתי די, תגידי מתי להצאת, דברי אלי כל הזמן וספרי לי מה את מרגישה.
 
חשתי את קצהו נוגע בי ובאיטיות רבה נדחק קדימה מעט, האויר יצא לי בנשיפה שהשמיעה קול כמו וואווו...
הוא המשיך עוד טיפה ואז... עצרתי אותו. די! אמרתי בלחש.
כמו אשתי, הוא מילמל, עד כאן אני יכול עם אשתי, יותר היא לא מסוגלת להכיל.
גם אני לא, אמרתי, עד כאן!
 
הוא החל לנוע באיטיות קדימה ואחורה, כשהוא שומר על המיקום ולא מתקדם קדימה.
אני הרגשתי כמו בסרט ובלב חשבתי, מה עושים עכשיו?
פקחתי עיניים וראיתי שידיו מחכחות את החלק של אברו שנמצא בחוץ.
שמחתי, כי רציתי שזה יסתיים כח נזכרתי ששכחתי לכוון את השעון שנדע מתי לצאת מהחדר להשכרה.
אבל.. הוא, מרוב התלהבות, באחת התזוזות נכנס עוד טיפה קדימה וחשתי קצת כאב.
בקול מבוהל צעקתי: צא לחלוטין! זהו! נגמר!
הוא מיד יצא, מבלי שסיים.

האח הגדול נשכב לידי עם עיניים עצומות.
גם אני נשכבתי בעיניים עצומות וחשבתי מה לעשות עכשיו, כדי לסיים את הפגישה ברוח טובה ולצאת מהחדר.
החלטתי שקודם כל, אשחרר אותו מהמטען החורג שהצטבר באשכיו.


מאחר ואני שוב כותבת מהחדרים להשכרה אני קצובה בזמן והנה, נגמר לי הזמן . 
אני חייבת לפנות את החדר.
המשך יבוא...

יום שני, 2 בינואר 2012

"האח הגדול" בחדרים להשכרה - חלק שני


         שלום חברים,
          מלכה 1001

אני בחדר להשכרה לפי שעות בפתח תקוה, לבד, כדי להמשיך את הפוסט.

תזכורת מהפוסט האחרון:
החדר במרחק חמש דקות הליכה, אמרתי וצחקתי.
בדרך, אני מרימה טלפון למאיר ואומרת בקול מתוח: תגיד לי שיש לך חדר פנוי, עכשיו, בבקשה,?
היי, מתוקה, עונה לי מאיר, נפנה בשבילך  חדר.
לא, אמרתי, אל תפריע לאף אחד לעשות אהבה. אתה זוכר מה המוטו שלי
"לעשות הרבה אהבה" לא רק אני, כולם! כל מי שיכול!
עכשיו ברצינות, אומר לי מאיר. עוד עשר דקות יש לך חדר אבל רק לשעתיים.
החדר מוזמן ותצטרכי לצאת ממש בזמן. לא לאחר.
מצויין, אמרתי למאיר.
אנחנו מגיעים.
תתקשרי כשתגיעו.
צעדנו ברגל מהמסעדה כחמש דקות והופ! הגענו.
התקשרתי למאיר, וקיבלתי הנחיה להיכן להכנס.
אני נכנסתי ראשונה לחדר ופותח למענו את הדלת.
לאחר כדקה, הוא נכנס.

המשך:
עומד בפתח החדר, מביט לכל הכיוונים ושואל: את בטוחה שאין מצלמות בחדר?
צחקתי בקול ועניתי: מה זה נראה לך, תוכנית האח הגדול?
אין כאן מצלמות וזה בדוק!
הבחור נרגע והחל לפשוט בגדיו באיטיות מרגיזה (אותי זה הרגיז,, כי היתה סקרנית לראות את האח הגדול).
כפתורי החולצה נפתחו באיטיות, בעודו מביט בי, כשאני שרועה על המיטה ולוגמת בירה שהבאנו.
כפתור אחרי כפתור, כחשפנית מיומנת, בחושניות מדהימה, בעודו מלקק את שפתיו.
אני כבר קצרת רוח שהחולצה תתעופף לה אבל הוא, האח הגדול, יש לו זמן.
הערתי לו שיש לנו את החדר הדיסקרטי הזה רק לשעתיים ושיואיל בטובו להתפשט בזריזות.
לא מוצא חן בעיניך, בואי תפשיטי אותי, כך הוא עונה לי בחיוך רחב.
זינקתי מהמיטה ותלשתי את החולצה מעליו.
וואוו, איזה גוף התגלה לעיני.
מרובעים בבטן, זרועות משורגות בשרירים, ללא טיפת שומן.
יאמי! לאכול בלי מלחו ובלי קטשוף! ציחקקתי בחן.
הוא צוחק, האח הגדול, ושואל: מוצא חן בעינייך?
עדיין לא ראית את התפריט כולו וזו רק מנה ראשונה, לצפיה בלבד. עדיין לא אוכלים.
כמו נרות חנוכה "לראותם בלבד".
ללא התראה מוקדמת, ניגשתי לכפתור שפותח את מכנסיו, (כשהוא מתגלגל מצחוק.
אבל מניח לי לעשות כרצוני.)
מכנסיו צנחו מטה ואני נשארתי פעורת פה (קשה להביא אותי למצב כזה)
באמת האח הגדול, מדהים!
ממש כמו שהוא אמר (ולא הגזים)!
בחיים שלי לא ראיתי כזה דבר.
האיבר המדובר היה במצב של חצי תנומה, משהו באזור הדימדומים, אבל אורכו היה מדהים עם קוטר בלתי אפשרי.
לשנייה נבהלתי, ואמרתי: תגיד, זה אמיתי?
הוא צוחק, תגעי ותראי...
נגעתי בעדינות והאח הגדול הזדקף לכל אורכו וקוטרו ואני התיישבתי על המיטה כשאני בשוק!
המשך יבוא...

אני כותבת מהחדרים להשכרה. בבית קצת קשה לכתוב בלי להסתכן.
נגמר לי הזמן בחדר להשכרה. אני חייבת לפנות את החדר.