אני כאן, חזרתי למרכז, חזרתי לחדר להשכרה לשעתיים ולפעמים שלוש , לאחר חוויות רבות באילת.
בזמן כתיבת הפוסט הקודם, הייתי בחדר להשכרה בפתח תקוה (כבר שבתי מאילת)והמתנתי לאלכוהוליסט שיגיע. הפסקתי לכתוב כשהוא עמד על מפתן הדלת.
לא הספקתי לכתוב לכם, כל מה שעבר עלי באילת וההמשך בחדר להשכרה עם האלכוהוליסט.
אני יודעת שאני בפיגור אבל התאזרו בסבלנות, אני מבטיחה לעדכן אתכם בכל מה שארע.
אז ככה, למען העדכון נתחיל מספו של הפוסט האחרון.
הספקתי לספר לכם ששבתי לפאב שבו זימר לו השוקולודה שלי ואני רקדתי עבורו.
ההופעה הסתיימה והשוקולד פנה לעברי ושאל באם ארצה להסב עימו לארוחת ערב. הסכמתי ברצון.
ישבנו לאכול ובין נגיסה לנגיסה הגנבתי ליטופים רכים על לחיו אשר ריגשו אותי עד מאד.
לפתע נזכרתי בממדים הזעירים של אבר מינו, ומיד דעכה ההתרגשות.
שתיה נוספת הובאה לשולחן, והצטרפו אלינו כמה מחבריו, כולם כהה עור וכמו חצובים בידי פסל.
השפה העברית הינה זרה לרובם אולם חלקם דיברו אנגלית עילגת, כמו השוקולדה שלי.
הבטתי בשעוני ומיד קפצתי. השעה היתה כבר מאוחרת ועלי היה לשוב לחדר בבית המלון לבעלי.
קמתי ואמרתי לשוקולד תודה רבה והסברתי כי עלי לשוב לבעלי.
הוא הביט בי במבט מתרעם ואמר: את לא הולכת, את צריכה לבוא איתי עכשיו!
אמרתי: תחזור שנית! מה זאת אומרת צריכה?
והוא עונה לי בכעס: ביזבזתי עלייך 25 ש"ח.
אמרתי: אז מה?
והוא עונה: נו, עכשיו את צריכה לבוא איתי, או אם את רוצה אז עם חבר שלי זה גם בסדר. הוא יחזיר לי 25 ש"ח.
קמתי, המומה משהו, ופרצתי בצחוק מטורף והתחלתי ללכת בלי להביט לאחור עד שהגעתי למלון.
נכנסתי לחדר ומצאתי את בעלי שרוע לרוחב המיטה, ישן.
גם אני הלכתי לישון.
למחרת, ארזנו את חפצינו ושבנו לאזור המרכז.
בעלי היה מרוצה מאד מהחופשה שיזמתי ואפילו קיבלתי נשיקה על הלחי ממנו.
אני חשבתי על הארוע עם השוקולדה ועל האכזבה הגדולה שלי מכל הענין. התחבטתי אם לזנוח את הסקרנות שבערה בי לבדוק באם אכן המיתוס לגבי איבר המין הגדול שיש לגברים כושים אכן אמיתי.
לאחר מחשבות רבות החלטתי לערוך סיעור מוחות בענין עם חברותי ואז, בערב כלשהו, נצא לבילוי ו...נבדוק.
מחשבה נוספת טרדה את מוחי וזה היה ה"חנון" שהיכרנו באילת.
כבר ידעתי שהוא מצוייד כהלכה, ובהחלט לא הייתי זורקת אותו מהמיטה שלי.
אבל איך אגיע אליו? אין לי מספר טלפון. אני רק יודעת את שמו ושהוא עובד כמנהל חשבונות באזור שלי.
גם את שם אשתו לא זכרתי.
ידעתי שאגיע אליו, אבל עדיין לא ידעתי איך!
לאחר שבעלי יצא לעבודה, בדקתי בזריזות את הדאר האלקטרוני החסוי שלי ומצאתי הודעות רבות מהאלכוהוליסט שלי ששב לביתו.
יש!!!
התקשרתי אליו, שמחה ועליזה.
אמרתי: היי, מה שלומך?
והוא ענה: בסדר, בקול שקט.
שאלתי: מה קרה? אתה לא שמח שהשתחררת מבית החולים?
תשובתו היתה: שמח מאד, אבל קולו היה עגום.
שאלתי שוב: מה קורה חמוד שלי?
והוא עונה לי בקול חד:
את יודעת שעכשיו סיימתי תהליך גמילה אינטנסיבי!
אסור לי לשתות! אם אני שותה אני מת! ולא סתם מת, אלא בייסורים!
אני משתגע! תעזרי לי!
בקרוב המשך איך עברה פגישתנו המחודשת לאחר הגמילה שלו מאלכוהול.
מלכה 1001
http://pinahama.blogspot.com/2010/08/1001.html
http://users6.nofeehost.com/pinahama/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה עבור תגובתך.